רמב"ם (משנה תורה) הלכות יבום וחליצה פרק א הלכה יב

הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחין ואם בא הוא או אחד מהאחין על צרתה הרי זה עובר בעשה שנאמר (דברים כה ה) ״יבמה יבא עליה״‎‎ ולא עליה ועל צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה. וכן החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה היא וכל צרותיה על החולץ ועל שאר אחין. וכלן אסורות עליהן מדברי סופרים כשניות. שמאחר שמת אחיו בלא ולד נסתלק אסור ערוה מעל כל נשיו לפיכך תופסין בהן הקדושין כשניות: