רמב"ם (משנה תורה) הלכות יבום וחליצה פרק ב הלכה טז

יבמה שתבעה היבם לחליצה והיא אומרת איני חולצת ולא נוטלת כתבה אלא אשב בבית בעלי וכשאר כל האלמנות אין שומעין לה. שהרי הקנו אותה לזה מן השמים. רצה מיבם רצה חולץ ונותן כתבה. ולא עוד אלא אפלו אמרה אני נזונת משלי ואשב עגונה כל ימי חיי אין שומעין לה. שהרי היבם אומר לה כל זמן שאת זקוקה לי אין נותנין לי אשה אחרת. ואפלו היה נשוי אפשר שישא אשה אחרת או תהיה לו מריבה בתוך ביתו מפני היבמה: