רמב"ם (משנה תורה) הלכות יבום וחליצה פרק ג הלכה טז
וכן אשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו שנים ואמרו לה מת בעלך הרי זו לא תחלץ ולא תתיבם לעולם עד שיודע אם ילדה צרתה או לא ילדה. ולמה לא תחלץ אחר תשעה חדשים ממיתת הבעל ותהיה מתרת לזר על כל פנים שאם ילדה צרתה הרי נפטרה זו ואם לא ילדה הרי נחלצה. גזרה שמא יודע אחר החליצה שילדה צרתה ולד של קימא ונמצאת זאת שאינה חלוצה ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויאמר הרואה שלא ידע בעדים שבאו שהחלוצה מתרת לכהן ויעיד שראה אותה נשאת לכהנה על פי בית דין. לפיכך אם היתה אסורה לכהנה מתחלתה הרי זו חולצת לאחר תשעה ותנשא לזר. אבל זו הצרה שהיתה עם בעלה כשמת תמתין תשעים יום כשאר היבמות ותחלץ או תתיבם ולא תחוש לצרתה שבמדינה האחרת הואיל ולא היה בעלה עמה במדינה: