רמב"ם (משנה תורה) הלכות יבום וחליצה פרק ו הלכה ד

ואלו חולצין ולא מיבמין. הספקות כגון שהיתה ספק ערוה על אחיו. ופצוע דכא וכרות שפכה וכיוצא בהן ממיני הסרוס. והזקן ביותר שתשש כחו וכשל. ואם בעל סריס אדם קנה שהרי היתה לו שעת הכשר ומוציא בגט מפני שהוא אסור לבוא בקהל. והטמטום חולץ ולא מיבם מפני שהוא ספק. ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מיבם. ושאר האחין או חולצין או מיבמין: