רמב"ם (משנה תורה) הלכות יבום וחליצה פרק ו הלכה כו

ומפני מה לא גזרו דבר זה בנשואין שהרי צרת ערוה בנשואין אם גרש את הערוה ומת צרתה מתרת ליבם כמו שבארנו. מפני שאסור צרת הערוה בנשואין ידוע לכל ואינן באין להתיר הצרה אם לא גרש הערוה. ואסור צרת ערוה בזיקה אינו ידוע לכל ובאין להתיר הצרה ואפלו לא נתגרשה הערוה: