רמב"ם (משנה תורה) הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה ג
האדם אף על פי שנאמר בו (בראשית ב ז) "ויהי האדם לנפש חיה" אינו מכלל מיני חיה בעלת פרסה לפיכך אינו בלא תעשה. והאוכל מבשר האדם או מחלבו בין מן החי בין מן המת אינו לוקה. אבל אסור הוא בעשה שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן (ויקרא יא ב) "זאת החיה אשר תאכלו" הא כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה:
