רמב"ם (משנה תורה) הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה ח
נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא הנבלה. ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואף על פי שעדין לא מתה והיא הטרפה. וכשם שלא תחלק במיתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה בין שחנקה עד שמתה בין שדרסתה חיה והרגתה. כך לא תחלק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רב צלעותיה בין שנפלה ונתרסקו איבריה בין שזרק בה חץ ונקב לבה או ראתה בין שבא לה חלי מחמת עצמה ונקב לבה או ראתה או שבר רב צלעותיה וכיוצא בהן. הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה. בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין שהיה בידי שמים. אם כן למה נאמר בתורה (שמות כב ל) "טרפה". דבר הכתוב בהווה. שאם לא תאמר כן לא תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה אבל אם נטרפה בחצר לא תאסר. הא למדת שאין הכתוב מדבר אלא בהווה:
