רמב"ם (משנה תורה) הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה א
האוכל כזית מן הדם במזיד חיב כרת בשוגג מביא חטאת קבועה. ודבר מפרש בתורה שאינו חיב אלא על דם בהמה חיה ועוף בלבד בין טמאין בין טהורין שנאמר (ויקרא ז כו) "וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה". וחיה בכלל בהמה שנאמר (דברים יד ד) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור" וגו' (דברים יד ה) "איל וצבי" וגו'. אבל דם דגים וחגבים ושקצים ורמשים ודם האדם אין חיבין עליו משום דם. לפיכך דם דגים וחגבים טהורים מתר לאכלו ואפלו כנסו בכלי ושתהו מתר. ודם חגבים ודגים טמאים אסור משום שהוא תמצית גופן כחלב בהמה טמאה. ודם שקצים כבשרן כמו שבארנו:
