רמב"ם (משנה תורה) הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה כג
ישראל שמכר יינו לעכו"ם פסק עד שלא מדד לו דמיו מתרין. שמשפסק סמכה דעתו ומשמשך קנה ויין נסך אינו נעשה עד שיגע בו. נמצא בשעת מכירה היה מתר. מדד לו עד שלא פסק הדמים דמיו אסורין. שהרי לא סמכה דעתו אף על פי שמשך ונמצא כשנגע עדין לא סמכה דעתו לקח ונאסר היין בנגיעתו והרי זה כמוכר סתם יינם:
