רמב"ם (משנה תורה) הלכות מכירה פרק יא הלכה טו
המחיב עצמו בממון לאחר בלא תנאי כלל. אף על פי שלא היה חיב לו כלום הרי זה חיב. שדבר זה מתנה היא ואינה אסמכתא. כיצד. האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חיב לפלוני מנה. או שכתב לו בשטר הריני חיב לך מנה אף על פי שאין שם עדים. או שאמר לו בפני עדים הריני חיב לך מנה בשטר. אף על פי שלא אמר אתם עדי. הואיל ואמר בשטר הרי זה כמי שאמר הוו עלי עדים וחיב לשלם. אף על פי ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום. שהרי חיב עצמו. כמו שישתעבד הערב. וכזה הורו רב הגאונים:
