רמב"ם (משנה תורה) הלכות מכירה פרק י הלכה ד
אחד האונס את חברו בשהכהו או תלאהו עד שמכר או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות בין בידי עכו"ם בין בידי ישראל הרי זה אונס. ומעשה באחד ששכר פרדס מחברו לעשר שנים ולא היה שטר חוב ביד המשכיר ואחר שאכלו השוכר שלש שנים אמר לו אם לא תמכרנו לי אכבש שטר שכירות ואטען שהוא לקוח בידי ואמרו חכמים שזה אונס. וכן כל כיוצא בזה. לפיכך אם תבעו המשכיר בבית דין וכפר בו וטען שהפרדס שלו ואחר כך מסר המשכיר מודעה ואחר כך מכר לשוכר שכפר בו הרי הממכר בטל. שהרי יש לו עדים שהוא אנוס. והם העדים שכפר בפניהם בבית דין והם עדי המודעה. וכן כל כיוצא בזה:
