רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק א הלכה ז
מסדרין לבעל חוב כדרך שמסדרין בערכין. כיצד. אומר ללוה הבא כל המטלטלין שיש לך ולא תניח אפלו מחט אחת. ונותנין לו מן הכל מזון [שלשים] יום וכסות שנים עשר חדש מכסות הראויה לו. ולא שילבש בגדי משי או מצנפת זהובה אלא מעבירין אותה ממנו. ונותנין לו כסות הראויה לו לשנים עשר חדש. ומטה לישב עליה ומטה ומצע הראויין לו לישן עליהם. ואם היה עני מטה ומפץ לישן עליו. ואין נותנין כלים כאלו לאשתו ובניו אף על פי שהוא חיב במזונותיהם. ונותנין לו סנדליו ותפליו. היה אמן נותנין לו שני כלי אמנות מכל מין ומין כגון שהיה חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות. היה לו מין אחד מרבה ומין אחד מועט נותנין לו שנים מן המרבה וכל שיש לו מן המועט. ואין לוקחין לו כלים מדמי המרבה. היה אכר או חמר אין נותנין לו לא צמדו ולא חמורו. וכן אם היה ספן אין נותנין לו ספינתו אף על פי שאין לו מזונות אלא מאלו אין אלו כלים אלא נכסים וימכרו עם שאר המטלטלין בבית דין וינתנו לבעל חובו: