מי שהיה בידו משכונו של עני אם היה שכרו יתר על פחתו כגון קרדם ומסר [הגדול] וכיוצא בהן הרי זה מתר להשכירו ומנכה שכרו תמיד בחובו מפני שזה כמשיב אבדה ואין צריך רשות בעלים: