רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ח הלכה י

מתר לאדם לתן דמי חבית של יין לחברו ולומר לו אם החמיצה מכאן עד יום פלוני ברשותך אבל אם הוזילה או הוקירה הרי היא שלי. שכיון שקבל עליו הזול הרי זה קרוב לשכר ולהפסד. וכן כל כיוצא בזה. וכן מתר לאדם לקנות מחברו בתשרי מאה כדין של יין בדינר ואינו נוטלן עד טבת. וכשנוטלן בודק ומחזיר החמץ ולוקח היין הטוב. שלא קנה ממנו אלא יין טוב ואלו שהחמיצו מתחלה היו ראויין להחמיץ אבל לא נודע הדבר עד אחר הזמן: