רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק טו הלכה ד
התנה עליו שיהיה המלוה נאמן כשני עדים אף על פי שהביא עדים שפרעו הרי זה גובה ממנו בלא שבועה שהרי האמינו כשני עדים. ואפלו הביא מאה עדים (שפרעו הרי גובה ממנו בלא שבועה ואפלו הביא מאה עדים) שפרעו בפניהם שהשנים כמאה. אבל אם אמר לו הרי אתה נאמן עלי כשלשה הואיל וירד למנין אם פרעו בפני ארבעה הרי זה פרוע. זה שהאמין המלוה כשני עדים מה תהיה תקנתו כשיפרע יקרע השטר או יעיד זה המלוה על עצמו שבטל כל שטר שיש לו על פלוני. או יעיד על עצמו שלא בפני הלוה שקבל כל חוב שיש לו אצל פלוני: