רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק טו הלכה ו

התנה הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר פרעתי אינו גובה בשטר זה לא מן היורש ולא מן הלוקח. ואפלו אמר לוה לא פרעתי אין המלוה טורף בשטר זה מן הלקוחות שמא עשו קנוניא על נכסיו של זה. טען הלוה בשטר זה ואמר פרעתי מקצתו והמלוה אומר לא פרע כלום משלם המקצת שהודה בו ונשבע שבועת הסת שהרי האמינו. ואם התנה עליו שיהיה נאמן בלא שבועת הסת אינו נשבע: