רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ט הלכה ה
כיון שנקבע השער מתר לפסק על השער הגבוה. כיצד. היו החטים נמכרות ארבע סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטים כשער הזול אם עמדו אחר כן עשר סאין בסלע נותן לו עשר סאין כשער שהיה בשוק שהרי פסק עמו בשער גבוה. נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו בשער הגבוה והוזלו נותן כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות. ומי שחזר מקבל מי שפרע. במה דברים אמורים בפוסק על דעת עצמו. אבל אם היה שליח לאחרים בין המוכר בין הלוקח אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר את הדמים ואינו מקבל מי שפרע בשליח שהרי המשלח אומר לתקן שלחתיך ולא לעות כמו שבארנו: