רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יא הלכה ח
מצוה על היתומין לפרע חוב אביהן מן המטלטלין שהניח. ואם לא רצה היורש לתן אין כופין אותו. ואם תפס בעל חוב מחיים גובה מהן. טען שמחיים תפסן והיורש טען שאחר מיתה תפס על היורש להביא ראיה או ישבע המלוה שכך וכך הוא חיב לו ויכול לטען עד כדי דמיהן וכולל בשבועתו שמחיים תפס. היו הדברים שתפס שטרות וטען שהן משכון בידו על חובו ושמחיים תפס. על המלוה להביא ראיה שמחיים תפס. ואם לא הביא ראיה יחזיר ליורשים מפני שאינו טוען לקנות גופם אלא לראיה שבהן: