רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה יג

מי שהיה לו חוב על חברו בשטר ואבד השטר והרי העדים קימין אף על פי שקנו מידו וטען שפרע הרי זה נשבע הסת. והורו רבותי שאפלו היה החוב לזמן ועדין לא הגיע זמנו להפרע הואיל וכתבו לו השטר ואין בידו שטר והלוה טוען פרעתי נאמן ונשבע הסת שפרעו שאנו חוששין שמא פרעו ולפיכך קרע השטר או שרפו. וכן הורו רבותי שאפלו היה השטר יוצא מתחת ידי אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אף על פי שהוא בתוך זמנו נשבע הסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה: