רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יח הלכה ו

עבד שעשאהו רבו אפותיקי ושחררו אף על פי שכתב לו לא יהיה לך פרעון אלא מזה יצא לחרות. וכן אם הקדישו. שהחמץ והשחרור וההקדש מפקיעין מיד שעבוד והרי בעל חוב גובה חובו מן הלוה וכותב עליו שטר בחובו וטורף מזמן זה השטר. ולמה הוא חיב לשלם מפני שגורם לאבד ממון חברו וכל הגורם להזיק משלם כמו שבארנו במקומו. וכופין את רבו השני לשחררו מפני תקון העולם שלא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה: