רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק כד הלכה ה

כל שטר שיצא לפנינו ויטען הלוה ויאמר איני חיב כלום שמא רמאי אחר העלה שמו כשמי והודה לזה או שאמר לא לזה אני חיב כלום אלא לאחר וזה רמאי הוא והעלה שמו כשם בעל חובי. מאחר שלא החזק שם שנים ששמותיהן שוין אין חוששין לדבריו שחזקה הוא שאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן מכירין אלו הנזכרים בו. וכן חזקה שאין חותמין על השטר אלא אם כן נודע להם בודאי שאלו שהעידו על עצמן גדולים ובני דעת. ואין העדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעים לקרות ולחתם: