רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק כה הלכה ג
המלוה את חברו על ידי ערב אף על פי שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה אלא תובע את הלוה תחלה. אם לא נתן לו חוזר אצל הערב ונפרע ממנו. במה דברים אמורים בשאין נכסים ללוה. אבל אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב כלל אלא מן הלוה. היה הלוה אלם ואין בית דין יכולין להוציא מידו או שלא בא לדין הרי זה נפרע מן הערב תחלה ואחר כך יעשה הערב דין עם הלוה אם יכול להוציאו מידו יוציא או ישמתוהו בית דין עד שיתן לו: