רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה ד
עדים שהיו מרחקין מן הכתב שתי שיטין פסול. פחות מכאן כשר. שתי שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר שכל המזיף אינו הולך אחר הסופר אלא אחר העדים. ושתי שיטין אלו הן ואוירן כגון למ"ד על כ"ף. היו העדים מרחקין מן הכתב יתר על שתי שיטין והיה הרוח שבין הכתב והעדים מלא בעדים פסולין או קרובים הרי זה כשר שהרי אינו יכול להזדיף. ואם מלאהו בשריטה של דיו פסול שמא העדים על השריטות חתמו ולא על גופו [של שטר]. היה השטר כלו עם עדיו בשיטה אחת הרי זה כשר: