רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה יב

שטר הבא על המחק ועדיו על הניר פסול. ואפלו כתבו העדים אנחנו עדים חתמנו על הניר והשטר על המחק. מפני שהוא מוחק אותו פעם שניה וכותב כל מה שירצה וכיון שכלו נמחק שתי פעמים אינו נכר. שאלו היה בו מקום הנמחק פעם אחת ומקום הנמחק שתי פעמים היה נכר. ומתקון השטרות להתבונן בשטר בואוי"ן וזיני"ן שלו שלא יהו דחוקין בין התבות שמא זיף והוסיף זו. ולא יהיו מרחקין שמא מחק אות אחת כגון ה"א או חי"ת והניח רגלה האחת מקום וא"ו. וכל כיוצא בזה מדקדקין בו בכל לשון ובכל כתב: