רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק א הלכה ז

כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה. שנאמר (שמואל א י א) "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו". ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם. שהמלכות ירשה שנאמר (דברים יז כ) "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל. כמו שעשה יהוידע ליואש. וכל הקודם בנחלה קדם לירשת המלוכה. והבן הגדול קודם לקטן ממנו. ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המנויין שבישראל ירשה לבנו ולבן בנו עד עולם. והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים אף על פי שחכמתו מרבה אין ממנין אותו למנוי מן המנויין שבישראל. כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות. והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם. שנאמר (שמואל ב ז טז) "כסאך יהיה נכון עד עולם". ולא זכה אלא לכשרים שנאמר (תהילים קלב יב) "אם ישמרו בניך בריתי". אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם. הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר (תהילים פט לא) "אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון" (תהילים פט לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" (תהילים פט לד) "וחסדי לא אפיר מעמו":