רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ו הלכה א
אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום. אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה. שנאמר (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום". אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס. שנאמר (דברים כ, יא) "יהיו לך למס ועבדוך". קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס. אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם. והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם. ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם. והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם. כגון בנין החומות. וחזק המצודות. ובנין ארמון המלך וכיוצא בו. שנאמר (מלכים א ט, טו) "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלם" (מלכים א ט, יט) "ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה" (מלכים א ט, כ) "כל העם הנותר מן האמרי" (מלכים א ט, כא) "ויעלם שלמה למס עבד עד היום הזה" (מלכים א ט, כב) "ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו":