רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ז הלכה טו

(דברים כ, ח) "מי האיש הירא ורך הלבב" כמשמעו. שאין בלבו כח לעמד בקשרי המלחמה. ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה. שנאמר (דברים כ, ג) "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו. ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו. הרי זה כמי ששפך דמי הכל. שנאמר (דברים כ, ח) "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". והרי מפרש בקבלה (ירמיה מח, י) "ארור עשה מלאכת ה' רמיה" וארור מנע חרבו מדם. וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כונתו לקדש את השם בלבד. מבטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה. ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא. שנאמר (שמואל א כה, כח) "כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך" וגו' (שמואל א כה, כט) "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך":