רמב"ם (משנה תורה) הלכות ממרים פרק ב הלכה ט
הואיל ויש לבית דין לגזר ולאסר דבר המתר ויעמד אסורו לדורות וכן יש להן להתיר אסורי תורה לפי שעה. מהו זה שהזהירה תורה (דברים יג א) "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו". שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרע מהן ולקבע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה. כיצד. הרי כתוב בתורה (שמות כג יט) "לא תבשל גדי בחלב אמו". מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכל בשר בחלב. בין בשר בהמה בין בשר חיה. אבל בשר העוף מתר בחלב מן התורה. אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע. ואם יאסר בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף. אבל אם אמר בשר העוף מתר מן התורה ואנו נאסר אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבוא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מתר מפני שלא נתפרש כך החיה מתרת שהרי לא נתפרשה. ויבוא אחר לומר אף בשר בהמה מתרת חוץ מן העז. ויבוא אחר לומר אף בשר העז מתר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו. ויבוא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מתר שלא נאמר אלא אמו. לפיכך נאסר כל בשר בחלב אפלו בשר עוף. אין זה מוסיף אלא עושה סיג לתורה. וכן כל כיוצא בזה: