רמב"ם (משנה תורה) הלכות ממרים פרק ז הלכה ב
אכילה זו שהוא חיב עליה דברים הרבה יש בהם והן כלן הלכה מפי הקבלה. אינו חיב סקילה עד שיגנב משל אביו ויקנה בשר בזול ויין בזול. ויאכל וישתה חוץ מרשות אביו בחבורה שכלן ריקנין ופחותין. ויאכל הבשר חי ואינו חי מבשל ואינו מבשל כדרך שהגנבים אוכלים. וישתה היין מזוג כדרך שהגרגרנים שותים. והוא שיאכל משקל חמשים דינרין מבשר זה במלוגמא אחת וישתה חצי לוג מיין זה בבת אחת. גנב משל אביו ואכל אכילה זו ברשות אביו. או שגנב משל אחרים ואכל אכילה זו המכערת בין ברשות אביו בין ברשות אחרים. הרי זה פטור. וכן אם גנב משל אביו ואכל אכילה מכערת כזו ברשות אחרים והיתה אכילת מצוה אפלו מדבריהם [או אכילת עברה אפלו מדבריהם] פטור שנאמר (דברים כא כ) "איננו שמע בקלנו" שאינו עובר באכילה זו אלא על קולם. יצא זה שעבר בה על דברי תורה. או שאכלה בדבר מצוה. כיצד. אכל אכילה זו המכערת עם החבורה הרעה שאוכל עמהם בדבר מצוה. או שאכלו מעשר שני בירושלים אפלו אכלו בתנחומי אבלים שהיא מצוה מדבריהם הרי זה פטור. וכן אם אכלה מנבלות וטרפות שקצים ורמשים. אפלו אכל בתענית צבור שהיא עברה מדבריהם. הרי זה פטור מן המיתה: