רמב"ם (משנה תורה) הלכות מעילה פרק א הלכה ג
כל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן הקדש בראשו. ואזהרה של מעילה מזה שנאמר (דברים יב יז) "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך" וגו' (דברים יב יז) "ונדריך". מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל מבשר עולה הואיל וכלו לשם. והוא הדין לשאר כל קדש שהוא להשם לבדו בין מקדשי המזבח בין מקדשי בדק הבית אם נהנה בהן שוה פרוטה לוקה. מעל בשגגה משלם מה שנהנה ותוספת חמש. ומביא איל בשני סלעים ומקריבו אשם ומתכפר לו וזהו הנקרא אשם מעילות. שנאמר (ויקרא ה טו) "וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו" וגו' (ויקרא ה טז) "ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו" וגו'. ושלום הקרן בתוספת חמש עם הבאת הקרבן מצות עשה: