רמב"ם (משנה תורה) הלכות מעילה פרק ז הלכה א
מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חלין. אם עשה השליח שליחותו המשלח הוא שמעל. ואם לא עשה שליחותו אלא עשה השליח מדעת עצמו השליח הוא שמעל. כיצד. בעל הבית שאמר לשלוחו תן (לי) מאותו בשר לאורחין הלך ונתן להן ככר. או שאמר לו תן להן ככר ונתן להן בשר. אמר לשלוחו הבא לי מן החלון והביא לו מן המגדל. או שאמר לו הבא מן המגדל והביא לו מן החלון. השליח מעל. וכן כל כיוצא בזה. הלך השליח והביא מן החלון כמו שאמר לו אף על פי שאמר השולח לא היה בלבי שיביא אלא מן המגדל בעל הבית מעל. שהרי עשה שליחות מאמרו ודברים שבלב אינן דברים. ואפלו היה השליח חרש או שוטה או קטן שאין להן שליחות אם עשה כמאמרו בעל הבית מעל ואם לא עשה שליחותו בעל הבית פטור. אמר לשלוחו תן לאורחין חתיכה חתיכה של בשר הלך השליח ואמר להן טלו שתים שתים. בעל הבית מעל שהרי נעשה דברו והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר השליחות. אבל אם אמר להם השליח טלו שתים שתים מדעתי שניהן מעלו. נטלו האורחים שלש שלש אף האורחין מעלו מפני שכל אחד מהן עשה שליחות חברו והוסיף מדעתו. נמצא חברו חיב לפי שנעשו דבריו ולא נעקרה השליחות והוא חיב על זה שהוסיף מדעתו: