רמב"ם (משנה תורה) הלכות מעילה פרק ח הלכה ד

כשבונין במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש ולא בונין את הבנין על דעת שהוא קדש אלא בונין הכל מן החל. גזרה שמא יהנה בצל הבנין או ישען על אבן או קורה בשעת מלאכה. ואחר שישלם הבנין מחללין מעות ההקדש על הבנין. ואם צרכו הגזברין לעצים לקדש לאותו היום בלבד לוקחין אותן ממעות ההקדש שהרי אינן מתאחרין ימים כדי שנחוש להן שמא ישען אדם עליהן וימעל: