רמב"ם (משנה תורה) הלכות מעשרות פרק א הלכה ב

מעשר ראשון מתר באכילה לישראל ומתר לאכלו בטמאה שאין בו קדשה כלל. וכל מקום שנאמר במעשרות קדש או פדיה אינו אלא מעשר שני. ומנין שמעשר ראשון חלין שנאמר (במדבר יח כז) "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב" מה גרן ויקב חלין לכל דבר אף מעשר ראשון שנטלה תרומתו חלין לכל דבר. לפיכך בת לוי שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה המעשר ואוכלת. אבל מי ששמעה שמת בעלה או העיד לה עד אחד ונסת ואחר כך בא בעלה קנסו אותה חכמים שתהיה אסורה במעשר: