רמב"ם (משנה תורה) הלכות מעשרות פרק ב הלכה ה

אי זו היא עונת המעשרות. משיגיעו הפרות להזריע ולצמח הכל לפי מה שהוא הפרי. כיצד. התאנים משיעשו רכים עד שיהו ראויים לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן. הענבים והבאושים והם הענבים הדקים המדבריות משיראה החרצן שלהם מבחוץ. הרמונים משימס הפרח שלהן בין האצבעות ויצא ממנו מים. התמרים משיפתחו כשאור. האפרסקין משיטילו גידים אדמים. האגוזים משיתפרש האכל מהקלפה החיצונה. השקדים המתוקים משתתפרש קלפתן החיצונה. המרים פטורין לעולם. ושאר כל בעלי קלפות כגון האצטרבולין והלוט והבטנים משיעשו קלפה התחתונה הסמוכה לאכל. הזיתים משיעשו שמן אחד מתשעה ממה שהן ראויין לעשות כשיגמרו. וזה שליש שלהן. התפוחים והאתרוגים משיתעגלו מפני שהן ראויין לאכילה כשהם קטנים. התותים והאוג משיאדימו. וכן כל שדרכן להאדים משיאדימו. החרובין משיעשו נקדות נקדות שחורות. וכן כל שדרכן להשחיר משינקדו. האגסים והקרוסטמלין והפרישים והעוזרדין משיעשו קרחות קרחות לבנות. וכן כל שדרכן ללבן משיקרחו קרחות. התבואה משתביא שליש. התלתן משתהיה זרעה ראוי לצמיחה אם נזרע. ובירק הקשואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות וכל כיוצא בהן חיבין בקטנן כמו שבארנו. ושאר הירק שאינו ראוי לאכילה עד שיגדיל אינו חיב עד שיהא ראוי לאכילה. אשכול שהגיע בו אפלו גרגיר יחידי כלו חבור למעשרות וכאלו הגיע כלו. ולא אותו אשכול בלבד אלא כל הרוח שיש בה אותה הגפן שיש בה האשכול. וכן רמון שהגיע בה אפלו פרדה אחת כלה חבור: