רמב"ם (משנה תורה) הלכות מקוואות פרק א הלכה יב
אחד האדם או הכלים לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים. ואם היה דבר חוצץ בינם ובין המים כגון שהיה בצק או טיט מדבק על בשר האדם או על גוף הכלי הרי זה טמא כשהיה ולא עלתה להן טבילה. דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רב האדם או רב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו. אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ ואף על פי שחופה את רבו. וכן אם היה חופה מעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו. מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אף על פי שהוא על מעוטו גזרה משום רבו. וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רבו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו גזרה משום רבו המקפיד עליו. נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפלו טפה כחרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה. ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה. אלא אם כן היה חופה רב הכלי או רב האדם כמו שבארנו: