רמב"ם (משנה תורה) הלכות מקוואות פרק י הלכה ו
הטמא שירד לטבל ספק טבל ספק לא טבל ואפלו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו. שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו וטבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל ספקו טמא לפי שהטמא בחזקתו עד שיודע שטבל כראוי. וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר בין שהיה המקוה ברשות הרבים בין שהיה ברשות היחיד כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם. במה דברים אמורים כשהיתה הטבילה מטמאה חמורה. אבל אם טבל מטמאה קלה כגון שאכל אכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא ראשו ורבו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רבו שלשת לוגין מים שאובין. הואיל ועקר דברים אלו מדבריהן הרי ספקו טהור כמו שבארנו. ואף על פי שנסתפק לו אם טבל או לא טבל או שנמצא המקוה חסר לאחר זמן וכיוצא בספקות אלו הרי זה טהור: