רמב"ם (משנה תורה) הלכות מתנות עניים פרק ה הלכה ב

היה בעל השדה בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שכחו עמר שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה. ואם היה בשדה ואמר כן ושכחוהו אינה שכחה שהשכוח מעקרו בשדה הוא השכחה. אבל בעיר אפלו זכור ולבסוף שכוח הרי זו שכחה שנאמר (דברים כד יט) "ושכחת עמר בשדה" ולא בעיר: