רמב"ם (משנה תורה) הלכות נדרים פרק ב הלכה יב
הנודר בחרם ואמר לא היה בלבי אלא חרמו של ים שהיא המכמרת. נדר בקרבן ואמר לא היה בלבי אלא בקרבנות מלכים. אמר לחברו הרי עצמי עליך קרבן ואמר לא היה בלבי אלא לאסרו בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו דרך שחוק. נדר שלא תהנה לו אשתו ואמר לא היה בלבי אלא אשתי ראשונה שגרשתיה. וכן כל כיוצא באלו הדברים שמשמען לכל העם אסור והוא אומר לא נתכונתי אלא לכך ולכך. אם היה הנודר תלמיד חכם הרי זה מתר ואין צריך שאלה לחכם. ואם היה עם הארץ מראין בעיניו שזה נדר ושהוא אסור ופותחים לו פתח ממקום אחר ומתירין לו. ובין שהיה תלמיד חכם או עם הארץ גוערין בהן ומלמדין אותן שלא ינהגו מנהג זה בנדרים ולא יהיו נודרין דרך שחוק והתול:
