רמב"ם (משנה תורה) הלכות נדרים פרק ו הלכה ט
חלתה בהמת ראובן לא ירפא אותה שמעון. אבל אומר לו עשה לה כך וכך. ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה מפני שמהנהו בשעה שמגביה עליו המים. וישן עמו במטה בימות החמה. אבל לא בימות הגשמים מפני שמחממו. ומסב עמו על המטה. ואוכלין על שלחן אחד. אבל לא מקערה אחת ולא מאבוס שלפני הפועלים. שמא יניח שמעון חתיכה אחת טובה ולא יאכל אותה כדי שיאכל אותה ראובן או יקרב אותה לפניו ונמצא מהנהו. וכן בפרות שבאבוס. אבל אם אכל שמעון מקערה שהוא יודע שכשיחזירנה לבעל הבית יחזר בעל הבית ויניחנה לפני ראובן הרי זה מתר. ואין חוששין שמא הניח נתח טוב בשבילו:
