רמב"ם (משנה תורה) הלכות נדרים פרק ז הלכה ז
מי שאסר הנית אמה מן האמות על עצמו. הרי זה מתר לקח מהן ביותר ולמכר להן בפחות. אסר הניתו עליהם אם שומעין לו שיקח מהן בפחות וימכר ביותר מתר. ואין גוזרין כאן שלא ימכר גזרה שמא יקח. שהרי לא נדר מאיש אחד כדי שנגזר עליו [אלא] מאמה כלה. שאם אי אפשר לו לשא ולתן עם זה ישא ויתן עם אחר. לפיכך אם אסר הניתן עליו הרי זה משאילן ומלוה אותן. אבל לא ישאל מהם ולא ילוה מהן:
