רמב"ם (משנה תורה) הלכות נדרים פרק ז הלכה טו
נתן לאחד מתנה ואמר לו הרי סעדה זו נתונה לך מתנה ויבוא פלוני שהוא אסור בהניתי ויאכל עמנו הרי זה אסור. ולא עוד אלא [אפלו] אם נתן לו סתם וחזר ואמר לו רצונך שיבוא פלוני ויאכל עמנו. אם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא פלוני ויאכל אסור. כגון שהיתה סעדה גדולה והוא רוצה שיבוא אביו או רבו וכיוצא בהן לאכל מסעודתו. שהרי סעודתו מוכחת עליו שלא גמר להקנות לו. וכן כל כיוצא בזה:
