המקים בלבו הרי זה קים. והמפר בלבו אינו מופר כמו שבארנו. לפיכך אם הפר בלבו הרי זה יכול לחזר ולקים. ואם קים בלבו אינו יכול לחזר ולהפר אלא אם חזר בתוך כדי דבור. כדי שלא יהיה כח דברים שבלבו גדול מכח המוציא בשפתיו:
