רמב"ם (משנה תורה) הלכות עבדים פרק ג הלכה ט

כיצד רוצעין. מביאו לבית דין של שלשה ואומר דבריו לפניהם ומגישו לסוף שש אל הדלת או אל המזוזה כשהן עומדין בבנין. בין דלת ומזוזה של אדון בין של כל אדם. ונוקב את אזנו הימנית בגופה של אזן במרצע של מתכת עד שיגיע לדלת שנאמר (דברים טו יז) "ונתת באזנו ובדלת". ולא נאמר (שמות כא ו) "מזוזה" אלא שיהיה עומד בין אצל דלת בין אצל מזוזה. ומה מזוזה כשהיא עומדת אף דלת כשהיא עומדת. אבל הרציעה בדלת אף על פי שאין שם מזוזה. האדון הוא שרוצע בעצמו שנאמר (שמות כא ו) "ורצע אדניו" לא בנו ולא שלוחו ולא שליח בית דין. ואין רוצעין שני עבדים כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות: