רמב"ם (משנה תורה) הלכות עבדים פרק ג הלכה יד
כל המשלח עבדו ואמתו ריקם עובר בלא תעשה שנאמר (דברים טו יג) "לא תשלחנו ריקם" והרי הכתוב נתקו לעשה שנאמר (דברים טו יד) "העניק תעניק לו". אחד היוצא בסוף שש או שיצא ביובל או במיתת האדון וכן האמה העבריה שיצאת באחד מכל אלו או בסימנין הרי אלו מעניקין להם. אבל היוצא בגרעון כסף אין מעניקין להם שנאמר (דברים טו יג) "וכי תשלחנו חפשי מעמך" וזה לא שלחו חפשי אלא העבד נתן שאר הדמים שנשאר לו לעבד בהן ואחר כך יצא. (דברים טו יד) "העניק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך" בענין צאן גרן ויקב דברים שיש בהם ברכה מחמת עצמן הוא שחיב להעניק לו מהם אבל הכספים והבגדים אינו חיב לתן לו מהם. וכמה נותן לו אין פחות משוה שלשים סלע בין ממין אחד בין ממינין הרבה כשלשים של קנס העבד שנאמר בו (שמות כא לב) "יתן לאדניו". בין שנתברך הבית בגללו בין שלא נתברך שנאמר העניק תעניק לו מכל מקום. אם כן למה נאמר (דברים טו יד) "אשר ברכך" הכל לפי הברכה תן לו: