רמב"ם (משנה תורה) הלכות עבדים פרק ח הלכה יז

עבד שהשיאו רבו בת חורין או שהניח לו רבו תפלין בראשו או שאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקין בספר תורה בפני צבור. וכן כל כיוצא באלו הדברים שאינו חיב בהן אלא בן חורין יצא לחרות וכופין את רבו לכתב לו גט שחרור. וכן אם נדר נדר שכופין עליו את העבדים כמו שבארנו בנדרים ואמר לו רבו מופר לך יצא לחרות שכיון שלא כפה אותו במקום שיש לו לכפותו גלה דעתו שהפקיע שעבודו. מכאן אני אומר שהמשחרר עבדו בכל לשון והוציא דברים מפיו שמשמען שלא נשאר לו עליו שעבוד כלל ושגמר בלבו לדבר זה שאינו יכול לחזר בו כופין אותו לכתב לו גט שחרור אף על פי שעדין לא כתב. אבל אם לוה מעבדו או שעשהו אפוטרופוס או שהניח תפלין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת בפני רבו ולא מחה בו לא יצא לחרות: