רמב"ם (משנה תורה) הלכות עדות פרק ב הלכה ד
עד אחד אומר ברביעי בשבת בשנים לחדש והשני אומר ברביעי בשבת בשלשה לחדש עדותן קימת. שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע. במה דברים אמורים עד חצות החדש. אבל אחר חצות החדש כגון שאמר האחד בששה עשר בחדש והשני אומר בשבעה עשר בחדש אף על פי שכונו שניהם יום אחד מימי השבת עדותן בטלה. שאין חצי החדש בא וכבר ידעו הכל אימתי היה ראש החדש:
