רמב"ם (משנה תורה) הלכות עדות פרק ד הלכה א
עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואים את העושה עברה כאחד. וצריכין להעיד כאחד ובבית דין אחד. אבל דיני ממונות אין צריכין לכך. כיצד. היה אחד רואהו מחלון זה כשעבר העברה והעד האחר רואהו מחלון אחר. אם היו שני העדים רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. היה זה המתרה בו רואה העדים והעדים רואין אותו אף על פי שאין רואין זה את זה המתרה מצרפן. היו שני העדים בבית אחד והוציא אחד מהן ראשו מן החלון. וראהו זה שעושה מלאכה בשבת ואחד מתרה בו. והכניס ראשו וחזר העד השני והוציא ראשו מאותו החלון וראהו. אין מצטרפין עד שיראו שניהם כאחד. היו שני עדים רואין אותו מחלון זה ושני עדים רואין אותו מחלון אחר ואחד מתרה בו באמצע. בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי זו עדות אחת ואם לא היו רואין אלו את אלו ולא צרף אותן המתרה הרי אלו שתי עדויות. לפיכך אם נמצאת כת אחת מהן זוממין הוא והן נהרגין שהרי הוא נהרג בעדות הכת השניה:
