רמב"ם (משנה תורה) הלכות עדות פרק יב הלכה א
כל הנפסל בעברה אם העידו עליו שני עדים שעשה עברה פלונית אף על פי שלא התרו בו שהרי אינו לוקה הרי זה פסול לעדות. במה דברים אמורים כשעבר על דברים שפשט בישראל שהן עברה. כגון שנשבע לשקר או לשוא או גזל או גנב או אכל נבלה וכיוצא בו. אבל אם ראוהו עדים עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג צריכין להזהירו ואחר כך יפסל. כיצד. ראוהו קושר או מתיר בשבת צריכין להודיעו שזה חלול שבת מפני שרב העם אינן יודעין זה. וכן אם ראוהו עושה מלאכה בשבת או ביום טוב צריכין להודיעו שהיום שבת שמא שוכח הוא. וכן המשחק בקביא תמיד או מי שנעשה מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו צריכין העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות. שרב העם אינן יודעים דברים אלו. וכן כל כיוצא בזה. כללו של דבר כל עברה שהדברים מראים לעדים שזה ידע שהוא רשע ועבר בזדון אף על פי שלא התרו בו הרי זה פסול לעדות ואינו לוקה:
