רמב"ם (משנה תורה) הלכות עדות פרק יד הלכה ז
הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בעדות אחת והעדים קרובים לאחד ממקבלי המתנה ורחוקים מן השני. הרי השטר פסול מפני שהוא עדות אחת. אבל אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן חצר פלונית ושנתתי לשמעון שדה פלונית. נמצאו העדים קרובים לזה ורחוקים מזה. זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קימת שאלו שתי עדויות אף על פי שהן בשטר אחד. למה זה דומה לאומר היו עלי עדים שנתתי לראובן כך וכך ושנתתי לשמעון כך וכך ושלויתי מלוי כך וכך שאף על פי שכתב בשטר אחד והמקנה איש אחד הרי אלו שלש עדיות שאינן תלויות זו בזו:
