רמב"ם (משנה תורה) הלכות עדות פרק כא הלכה א
עדים שהעידו שפלוני גרש אשתו ולא נתן לה כתבה והוזמו. והלא בין היום בין למחר אם גרש סופו לתן כתבה. אומדין כמה רוצה אדם לתן בכתבתה של זו שתמכר אותה בטובת הנאה ומשלמין דמי טובת הנאה זו. ומשערין באשה ובכתבתה. שאם האשה היתה חולה או זקנה או שהיה שלום בינה לבין בעלה אין דמי הכתבה כשתמכר כמו דמיה אם היתה האשה בריאה וקטנה אם יש ביניהן קטטה שזו קרובה מן הגרושין ורחוקה מן המיתה. וכן אין טובת הנאה של כתבה המרבה לפי טובת הנאה של כתבה המועטת. שאם היתה כתבתה אלף זוז הרי היא נמכרת בטובת הנאה במאה. ואם היתה מאה אינה נמכרת בעשרה אלא בפחות. דברים אלו כפי מה שישערו הדינים:
